ביוגרפיה

הקדמה

משינה כנראה להקת הפופ-רוק הישראלית הגדולה מכולן.

היו להקות מקוריות ממנה, היו כאלה שיצרו מהפכות גדולות יותר, אך אף אחת לא שרדה עשר שנים ושמונה אלבומים, כל הזמן עם שינוי, התפתחות וצעידה קדימה בנגינה, בכתיבה ובהופעה החיה.

משינה באה ממועדוני תל אביב של ראשית שנות ה-80, מעמדה של להקת שוליים, אך חבריה נשארו צנועים ופשוטים גם כשהלהקה מכרה אלבומי זהב והופיעה בפארקים בפני עשרות אלפים. הם עברו ביחד לא מעט משברים, אך נשארו חברים למרות ההצלחה, וזה הישג מיוחד בפני עצמו.

ביצירה שלהם הם הושפעו, גנבו וחיקו כל מיני סוגי מוסיקה שאהבו (והם אף פעם לא הסתירו זאת), אך בכל זאת הם יצרו גם צליל מאוד מקורי ומאוד מאוד ישראלי.

כאשר הכריזו בשנת 2003 על איחוד לסיבוב הופעות, זכה המופע להצלחה חסרת תקדים עוד בטרם החל: 40 אלף כרטיסים נמכרו מראש.

תחילת הדרך

הבסיס למשינה נוצר ב- 1981, כשיובל בנאי פגש את שלומי ברכה בבסיס התותחנים בו שירתו.

שניהם מצאו עניין משותף במוסיקה שנחשבה אז למוסיקת שוליים, ולא הסתפקו בהאזנה בלבד אלא השתעשעו בזמנם הפנוי גם בהקלטות (בהן ביצעו שירים של קרפטוורק, אלכס הרווי וגם שירים שכתב ברכה באנגלית).

בנאי לא היה ממש זמר, אבל ברכה חש שיש לו פוטנציאל ועודד אותו לשיר. הם אפילו הופיעו פעם אחת בצבא, בחדר האוכל בבסיס, עם אורי בנאי בתופים. ההופעה נגמרה רע, כיוון שרס"ר הבסיס לא התלהב מהופעתו הבלתי תקנית של בנאי: טייטס ונעליים צבאיות.

חבר רוסי הציע להם שם שהיה אלתור על "טבלת ייאוש": "משינה ורמיה", כלומר "מכונת זמן". אחרי שהשתחררו קיצרו את השם למשינה.

ב- 1983 החלו ברכה ובנאי לעבוד עם הקלידן רמי חיימוב והמתופפת ניבי (אחות של שרון) ליפשיץ. מייקל בנסון היה חבר שלהם, אך לא רצה להצטרף כיוון שהם נשמעו לו מופרעים מדי. לעומת זאת הצטרף חבר נוסף מרמת השרון, הגיטריסט אורן אליעזרי, שהתחלק עם ברכה בנגינת בס וגיטרה.

ביחד עם המתופף דודי לוין הם הופיעו במועדוני תל אביב ובראשם "פינגווין", בעיקר עם קטעי "גל חדש" מחו"ל, אך גם שירים מקוריים באנגלית, ביניהם "Destination Venus Direction". צליל הלהקה השתפר כשהצטרפו אליה שני נגנים מנוסים יחסית: בנסון בבס ואחריו איגי דיין בתופים.

משינה (בלי חיימוב, שפרש) הופיעה ב"פינגווין" וב"קולנוע דן" עם שירים באנגלית שכתבו ברכה ואליעזרי, אך בין השניים החלו חילוקי דעות על הקו המוסיקלי, ובסוף השנה, על סף החתמה על חוזה אצל שוקי וייס (מנהל "קולנוע דן"), הודיעו השניים על פירוק הלהקה.

באותה שנה הקים בנאי את להקת שלום הציבור עם אליעזרי בסינטי, בס וגיטרות ודיין בתופים אלקטרוניים וכלי הקשה. עוד בהרכב היו אוהד ורסנו בבס, מרק רזניק בגיטרה ורונן בן-טל בסינטיסייזר.

שלום הציבור הקליטה שני שירים שכתבו והלחינו בנאי ואליעזר: "נובמבר אחד" ו"ינשוף על עץ גבוה", הופיעה מעט והתפרקה. בנאי הכין עם יזהר אשדות סקיצות לשני שירים (אחד מהם התפרסם מאוחר יותר כ"אנחנו שניים" של משינה) וחשב על קריירה כסולן.

ברכה ובנסון ניגנו עם הקלידן ירון בכר בהרכב בשם החזית העממית. ברכה שר וכתב את השירים, רובם באנגלית (ביניהם מה שהפך מאוחר יותר ל"בלדה לסוכן כפול" ו"עתיד מתוק") וגם שניים בעברית: "קשיים בחקלאות" ("אופטיקאי מדופלם") ו"הצעקה הראשונית".

ברכה די התייאש מהסיכוי לפעול בלהקה, והחל להתפרנס מעבודות נוספות, ביניהן שיוף גלשנים. דיין ובנסון השתתפו ביחד בכל מיני הפקות נוספות, ביניהן עם ריטה בתחרות לקראת אירוויזיון, עם דני בסן באלבום הבכורה שלו ועוד. ואז, כמו באגדות, ברכה ובנאי חזרו ונפגשו, כמעט במקרה.

בנאי השמיע לברכה את "אנחנו שניים", ברכה השמיע לבנאי את "קשיים בחקלאות", השניים נדלקו שוב זה על זה, החליטו להקים מחדש את משינה (עם בנסון ודיין) והקליטו בהפקה עצמית שלושה שירים: "רכבת לילה לקהיר" (שכתב אהוד בנאי, בן דודו של יובל בנאי, על הלחן הראשון של ברכה), "אופטיקאי מדופלם" ו"כי לא בא לה".

הצלחה ראשונה

ביולי 1985 הגיע "אופטיקאי מדופלם" לתחנות הרדיו והפך מיד ללהיט. כך גם השיר הבא, "כי לא בא לה". שוקי וייס מ"קולנוע דן" האמין בלהקה, והזמין אותה לחמם את הופעת טוקסידו מון בהיכל התרבות.

בחברות התקליטים עדיין היססו (תגובה אופיינית: "מה זה הפאנק (Punk) הזה???!), עד שאודי הניס הצליח לשכנע את "סי-בי-אס" שכדאי לקחת צ'אנס, ומשינה הוחתמה לחוזה של חמש שנים וחמישה אלבומים.

אומנם עם צליל הסקא-"גל חדש" הקופצני שלה היא נחשבה לסיכון מסחרי והתקציב לתקליט היה רק 10,000 דולר, אך עם כל ההשפעה על ההפקה (הקלטה באולפן "די.בי." הקטן, שימוש במכונות תופים), התקציב לא פגע לרעה בתוצאה המשובחת בזכות הטכנאי ראובן שפירא ומיומנותם של חברי הלהקה בנגינה.

בנובמבר 1985 יצא לרדיו תקליט שדרים עם "רכבת לילה לקהיר", שהפך ללהיט ענק, ומיד אחריו אלבום הבכורה, משינה. הוא כלל בעיקר לחנים של ברכה, ביניהם "אבל אין" ו"כי לא בא לה" (מ' ברכה), "עתיד מתוק", "כרים עבדול זמר" ו"אניגודין" (מ' ברכה ובנאי), "בלדה לסוכן כפול" (מ' ברכה ומשינה), ובנאי ודיין הלחינו את "אנה" (מ' אורלי זילברשץ). על העיבודים והפקת המוסיקה היו אחראים משינה ושפירא, מלבד "התותח מצלצל פעמיים", שבעיבודו והפקתו המוסיקלית השתתף ירון בכר.

בהקלטות בנאי שר, ברכה ניגן בגיטרות ובשני שירים גם בקלידים, בנסון ניגן בבס ושר קולות, דיין ניגן בתופים וכלי הקשה, שר קולות וניגן בקלידים, בכר ניגן בקלידים ושפירא באקורדיון. התקליט הושפע מסקא (מדנס, ספשלז) אך נשמע גם מאוד ישראלי, היה קופצני ועליז אך כלל גם תכנים פחות מצחיקים ואפילו מחאתיים, גם אם במרומז.

תגובות התקשורת לתקליט היו מגוונות: בגלי צה"ל, לדוגמה, הושמע כל האלבום בתוכנית היומית של יואב קוטנר. ב"רשת ג'", בתגובה, החרימו את משינה במשך כחצי שנה. הטלוויזיה, לעומת זאת, התלהבה מאוד (ובכל מיני תוכניות אירוח התחרו ותיקי האומה ב"גילה גילה בוצ'ה בודי"). הצלחת התקליט הייתה גדולה: תוך חצי שנה הוא הפך ל"פלטינה" (40,000 עותקים) ובשנים הבאות הגיעו מכירותיו ליותר מ65,000 עותקים.

בינואר 1986 ערך הדי.ג'יי. אמיר כהן "מגה מיקס" בן שש דקות למחרוזת מהתקליט: "רכבת לילה", "כי לא בא לה", "בלדה לסוכן כפול" ו"אופטיקאי מדופלם". ה"מגה מיקס" יצא אך ורק בתקליט שדרים והפך ללהיט גדול במועדונים. כיום ניתן להשיגו באיש הקטן מהרדיו – אוסף שנות ה-80 של "אן-אם-סי".

לקראת סיבוב ההופעות הראשון של משינה יצא בתקליט שדרים השיר "היא התווכחה איתו שעות" (מ' ול' ברכה, ע' משינה ושפירא). בסוף ינואר 1986 יצאה משינה למופע הבכורה שלה, בהפקה משותפת של "רידינג הפקות" (שוקי וייס) ו"טלית הפקות".

שיתוף הפעולה רמז על ההתייחסות למופע, שהיה מושקע מאוד, עם סאונד
מעולה (משינה עבדה בתוך חדר החזרות של חברת ההגברה "בטי בם"), תפאורה מורכבת (ארובת רידינג שהופכת לתותח שהופך לצריח מסגד), אפקטים (פתיתי שלג, זיקוקים ופיצוצי תאורה) ותשומת לב לעיצוב הוויזואלי (בעזרתה של אורלי זילברשץ, חברתו של בנאי). אל ארבעת חברי הלהקה הצטרף אבנר חודורוב בסינטיסייזר וסקסופון, וביחד איתו הם הופיעו עם כל שירי התקליט ואפילו עם מערכון אחד (בפתיחה ל"בלדה לסוכן כפול").

הלהקה שילבה סקא ורגאיי, הורה ומוסיקה ערבית, והוכיחה לכל הספקנים: משינה הפכה מלהקת מועדונים לקהל מצומצם להפקה ישראלית מקובלת ומצליחה מבלי לוותר על איכותה. אפילו בנאי למד לשיר כמו שצריך. אחרי עשרות הופעות מצליחות הסתיים הסיבוב הראשון של משינה ב- 31.8.1986 בהופעה בסוף החופש הגדול בפארק הירקון בפני קהל שיא של 50,000 איש. ואז קרה משהו מוזר.

בשיא הצלחתה, משינה נעלמה למשך כחצי שנה. פרט להשתתפות מעוררת מחלוקת בפסטיבל הילדים עם השיר "זירו נפל מעץ ענק" (מ' זילברשץ, ל' משינה), הפסיקה הלהקה להופיע, והייתה עסוקה בהפקת אלבומה השני. כשחזרה, נדמה היה שאיש לא מחכה לה, ושעליה להתחיל הכל מההתחלה…

תקופה קשה

באמצע 1987 יצא האלבום השני, שגם הוא נקרא משינה, ובו שילוב מקורי של רוק-פופ-זמר עברי עם רגאיי, פנקי (Funky) ואפילו סלסה. להקלטה גויס הטכנאי אורי ברק, שאליו פנתה הלהקה כדי לחזור לשורשים שלה ("גל-חדש"), והתוצאה הייתה אלבום פחות מוחצן ומשעשע וגם הרבה פחות מצליח.

כל חברי הלהקה (כולל חודורוב, שהצטרף כחבר של קבע) השתתפו בעיבוד וההפקה המוסיקלית, וברכה כבר לא היה היוצר הכמעט יחיד: למרות שהם לא הלחינו ממש יחד את כל הקטעים, הוחלט לתת קרדיט הלחנה משותף למשינה.

בין השאר נכללו באלבום "הנסיכה" ו"הוי סלסלאת" (מ' ברכה), "שלח לי מלאך", "אנחנו שניים" ו"שט אלייך" (מ' בנאי) ו"הכל עוד אפשרי" (מ' בנאי ובנסון), שבו בנסון היה גם הסולן בשירה. לגרסת הקומקפט של האלבום (שיצאה ב1991) צורפו שני שירים שהקליט חודורוב במהלך החזרות על התקליט: "למטה נרד" (מ' דיין ובנאי) וגרסה שונה ל"הנסיכה". ל"מדברים עלייך" ביים רפי בוקאי קליפ מקסים.

בסוף יולי 1987 התקיימה בכורת מופע התקליט השני ב"צוותא" תל אביב. אחרי עשרות האלפים שהגיעו למופע האחרון של התקליט הראשון נראתה הכמות המצומצמת שהגיעה לבכורה (כ- 50 איש) כסטירת לחי ללהקה. בהמשך התברר שלא מדובר בתקלה חד פעמית, אלא שהקהל פשוט לא מגיע להופעות של משינה. מדוע זה קרה? קשה להסביר, במיוחד לאור העובדה שבתקליט היו כמה להיטים גדולים.

משינה נרגעה מה"היי" של האלבום הראשון ויצאה למסע הופעות ארוך וקשה במקומות קטנים, מין טירונות שנייה, שבמבט לאחור גיבשה ושיפרה את הלהקה. אחד משיאי ההופעות האלה היה ביצועו הפנקיסטי-זועם של דיין ל"שביל הבריחה" של ריטה. כשהגיע הזמן לתקליט השלישי התברר למשינה שלאור כישלון האלבום השני לא מוכנה חברת התקליטים להשקיע בה. מנהלה, בועז בן-ציון, נחלץ לעזרה ומימן את הפקת התקליט בעצמו.

התקליט השלישי נוצר בזמן משבר וחיפוש דרך בלהקה. אחרי הניסיון הכושל (מסחרית, לא אמנותית) לחדש ולהשתנות בתקליט השני, לא ידעו החברים לאיזה כיוון ללכת בשלישי. הם פנו לטכנאי ההקלטות והמפיק המוסיקליראובן שפירא, שעזר להם להפוך את השירים שכתבו ברכה ובנאי (כל אחד לחוד) לאלבום מגובש. עצם הוצאת אלבום שלישי הייתה הישג חסר תקדים ללהקת רוק ישראלית.

ביולי 1988 יצא משינה 3 בהפקת שפירא ובעיבוד משינה ושפירא. האלבום המשיך בדרך כלל את הקו המינורי, הפחות מוחצן וקופצני, של האלבום השני. נכללו בו, בין השאר, "כל יום אני בולש" ו"סר חינה" (מ' ול' ברכה), "סוזי בלי היד" (מ' אורלי זילברשץ-בנאי, ל' משינה), "אהובתי" (מ' בנאי וזילברשץ-בנאי, ל' משינה ושפירא), "ברחובות שלנו" (מ' בנאי, ל' משינה ושפירא) ו"מעגל נפתח" (מ' דיין וחודורוב, ל' חודורוב, דיין ובנאי).

הוצאת משינה 3 לוותה בחשיפה טלוויזיונית רבה יחסית, עם קליפים מקוריים והופעות חוזרות בתוכניות שונות (ובראשן "זהו זה"), אך רק במעט מאוד הופעות חיות. עד מהרה התברר שגם האלבום הזה לא מצליח להמריא. הלהקה, שחבריה כבר לא היו ילדים בתחילת דרכם ולא יכלו להרשות לעצמם לא להתפרנס (במיוחד בנאי, שהיה כבר נשוי לאורלי ואב טרי לאלישע), הייתה על סף ייאוש והתפרקות. ואז הוזעק לעזרה המפיק יעקב גלעד, שסייע ללהקה לגבש אלבום אוסף להיטים בסגנון תחילת הדרך ולבנות מופע ברוח דומה. זו הייתה נקודת מפנה בסיפור הלהקה.

הצלחה חדשה

במרץ 1989 יצא האוסף גבירותי ורבותי: משינה.

בעיבוד משותף עם יעקב גלעד הוקלטו קטעים של ברכה: אחד חדש בשם "רני בפריז" ושניים ישנים, "בדרך אל הים" ונעימה בסגנון מדנס בשם "ריקוד המכונה". לאלה צורפו חידוש ללהיט הילדים "מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה" (מ' ע. הלל, ל' דובי זלצר) וגם "היא התווכחה איתו שעות" (שהופיע קודם רק בתקליט שדרים) ולהיטי האלבומים הראשונים.

הצלחת אלבום האוסף הייתה עצומה. הוא הפך תוך שלושה חודשים ל"זהב" (20,000 עותקים), משינה נבחרה שוב ל"להקת השנה", והשירים החדשים הפכו ללהיטים גדולים, עד כדי כך ש"ריקוד המכונה" (האינסטרומנטלי) נבחר ל"שיר השנה" במצעד של רשת ג'. לקראת המופע "גבירותי ורבותי: משינה" עיבדה הלהקה מחדש חלק משיריה ביחד עם גלעד.

בתקליטי שדרים יצאו "ברחובות שלנו" ו"סוזי בלי היד" (שהפך ל"קוראים לה סוזי"). הלהקה עברה למשרד אמרגנות חדש ("קוטלר-אשר") ויצאה לסיבוב הופעות מאוד מצליח, שסימן את סופה של התקופה הקשה. עד 1990, אגב, נמכר אלבום האוסף ביותר מ- 60,000 עותקים.

באמצע 1990 יצא אלבומה החמישי של הלהקה, העמותה לחקר התמותה. בהשפעתו של ברכה הלכה הלהקה על קו של פשטות, השפעות של שנות ה-60 והרבה גיטרות. האלבום הוקלט ובושל תוך שבועיים, עם עיבודים, הפקה מוסיקלית ונגינה של חברי הלהקה ללא שותפים, ונכללו בו, בין השאר, "אכזבה" ו"מכונית" (מ' ול' ברכה), "קאנטרי ג'ו" (מ' ול' ברכה ובנאי), "העמותה לחקר התמותה", "בואי וניפול" ו"אחכה לך בשדות" (מ' ברכה ובנאי, ל' ברכה).

להיט האלבום, "למה לי פוליטיקה עכשיו" (מ' ול' ברכה), הופיע בשני בישולים (אחד מהם בגרסת וידאו). האלבום העמותה לחקר התמותה זכה לביקורות מעולות, הצליח מאוד וביסס את מעמדה של משינה כלהקה המובילה בישראל וכהרכב הרוק היחיד שהגיע לאלבום חמישי. הופעות "העמותה לחקר התמותה" הצליחו מאוד.

אחת ההופעות הייתה ב"שער הנגב", התארחו בה אהוד בנאי ומאיר בנאי, וכולם שרו יחד ממיטב להיטיהם. גם שאר ההופעות היו מוצלחות, אך חברי הלהקה הרגישו עייפות חומר ושמחו להפסיקן עם פרוץ מלחמת המפרץ בראשית 1991. גם העובדה שבאותה תקופה פג החוזה שלהם עם חברת התקליטים והם לא היו מחויבים לאלבום נוסף איפשרה להם להוציא את משינה להפסקה ולהתרכז בפרויקטים אישיים, דבר שנמנע מהם, על פי הסכם ביניהם, מתחילת ימי הלהקה.

וזה מה שהם עשו בחופש הגדול: משינה הקימה "לייבל" עצמאי בשם "זברה". בנאי הלחין לאביו, יוסי בנאי, את השיר "איפה אני ואיפה הם" (מ' יוסי בנאי ויהונתן גפן), עיבד והפיק את השיר עם חודורוב וליווה אותו בהקלטה בגיטרה כשאיתו חודורוב בקלידים, בנסון בבס ודיין בתופים. בנאי וחודורוב עיבדו והפיקו מוסיקלית את אלבומה של אורלי זילברשץ-בנאי, הקברט של מירנדה.

בנאי הלחין את רוב השירים, ביניהם "הקברט של מירנדה", "נערת החישוקים", "השקר", ו"רוזי בת לוויה" (מ' זילברשץ-בנאי). וביחד עם דיין הוא כתב גרסה עברית ל"פאם פאטאל" של לו ריד. האלבום כלל גם חידוש ל"מי מכיר את האיש שבקיר".

בהקלטות האלבום בנאי ניגן בבס ובגיטרות, תיכנת תופים ושר קולות, דיין ניגן בתופים וכלי הקשה ושר קולות, חודורוב ניגן בפסנתר, בס, סטרינגס, סינטיסייזר, האמונד, ויברפון, אקורדיון, חצוצרה ופעמונים, תיכנת תופים ושר קולות ובנסון ניגן בבס בשני שירים וסולו גיטרה בשיר אחד.

ברכה הפיק מוסיקלית לנושאי המגבעת את אלבום הבכורה, מי רצח את אגנטה פאלסקוג. הוא גם הלחין לדורי בן-זאב את השיר "העיר הזאת" (מ' יעקב רוטבליט) ולעובדי הבמה של משינה (שהפכו ללהקה) נתן תרגיל בנגינה שהפך לשיר: "ארגז" (מ' ברכה ואלדד תמיר, ל' ברכה).

דיין הקליט אלבום סולו בשם משהו ממך, בו כתב, הלחין ועיבד את כל השירים, והפיק אותו מוסיקלית עם יואב שדמה. בהקלטות הוא שר וניגן בגיטרות, בס ותופים, והצטרפו אליו, בין השאר, חודורוב בקלידים וקולות ובנאי בהפקת מיקס לשיר "דמך בראשי". בראשית 1992 היה האלבום מוכן, אך הוצאתו עוכבה עד השלמת הפרויקט הבא של משינה.

שיא הכאסח

באפריל 1992 יצא ב"זברה תקליטים" האלבום המהפכני ביותר של הלהקה, מפלצות התהילה. אחרי שניסתה כל מיני כיוונים והשפעות, הלכה משינה הפעם על רוק-נויז-טראש-גראנג' אמריקאי חסר פשרות (באותה תקופה היו הפיקסיז ונירוואנה בשיא השפעתן גם בארה"ב) בהתפרצות חד פעמית של אנרגיה וחיוניות, שתמיד היו מאחורי הקלעים אצל משינה והגיעו במלוא העוצמה גם לתקליט ואחר כך לקדמת הבמה.

כפי שברכה הגדיר זאת, החברים התנפלו על התקליט, עפו באוויר בתחושה שהם דורסים כל מה שעומד בדרכם, בלי לעשות חשבון לשום דבר. עם שיער צבוע לבלונד, עטיפה שאי אפשר לקרוא ושירים שאי אפשר להשמיע בתוכניות מיין-סטרים, משינה עשתה את התקליט שתמיד חלמה לעשות. בעיבוד והפקה של כל הלהקה היו שירי מפלצות התהילה בעיקר ללחנים של ברכה, ביניהם "את באה לבקר", "אין מקום אחר" ו"לילה בעיר" (מ' בנאי).

בנאי כתב והלחין את "בנות הים", "אישה" ו"תתעורר". התקליט נפתח בקטע פתיחה אינסטרומנטלי בעל שם סמלי, "סוף הזמנים", והמשיך בגרסה בסגנון הפיקסיז ל"שלומית בונה סוכה" (של נעמי שמר), כשהמסר הוא, כדברי ברכה, "אנחנו בטירוף ועושים מה שבא לנו", כולל ירידה על אתניקס ("זה לא יכול להיות ישן", מ' ברכה) וכולל הרוק'נ'רול הכי מטורף, מדליק ומהיר שהוקלט בעברית ("הכל התחיל בנאצר", מ' ברכה).

החופש לעשות מה שבא להם הוציא מחברי משינה את המיטב כמבצעים. הם ניגנו הכי טוב שאפשר, ובנאי לא נשמע אף פעם כל כך טוב כזמר. השם מפלצות התהילה, אגב, היה אחד משני השמות שהוצעו ללהקת פועלי הבמה של משינה, שחבריה בחרו בשם השני, המשאיות. קבלת הפנים למפלצות התהילה הייתה בהתחלה אוהדת. הציפייה לאלבום חדש של הלהקה גרמה אפילו לתוכנית הבוקר בטלוויזיה להקרין בבכורה את הקליפ של "את באה לבקר" (שביים ברכה), והרדיו, שחיפש רוק'נ'רול חדש באותה תקופה, התלהב משירי האלבום.

"בנק לאומי" נתן חסות, המבקרים יצאו מגדרם, האלבום נמכר מיד ב- 15,000 עותקים, ואז הכל נעצר. נדמה שפוטנציאל מאזיני הרוק היותר רועש מוצה, ומפלצות התהילה לא הצליח להגיע אפילו ל"אלבום זהב". גם המופע המדהים שבא אחרי התקליט (הבכורה הייתה ביוני 1992) לא קידם את האלבום.

משינה הופיעה בו בהפקה משובחת עם גרסאות חדשות ומכוסחות למיטב להיטיה, והצדיעה גם למקורות הישראליים שלה כשביצעה את "סדר יום" של להקה רטורית ו"המוות אינו מחוסר עבודה" של רמי פורטיס. היא גם ביצעה פרודיה לעגנית ל"כתם הפרי" של אתניקס.

ב1992 פשטה שמועה שחברי משינה יוצרים סרט עלילתי (מלא סקס) בשם "תן לי את הלבן בגב" (השם הוא ציטוט מדבריו של מפיק הלהקה איציק ליכטנפלד, שנכווה בגב כשהיה בים), מתוכו אפילו יצא בתקליט שדרים שיר אחד, "אוהב אותך מישל" (מ' ול' ברכה, ע' וה' משינה). הסרט לא הושלם ולא יצא לאור, ורק קטעים מתוך עשרות השעות שצילם ברכה הופיעו בקליפי הלהקה.

שמועה נוספת באותה תקופה הייתה שמשינה מקליטה אלבום לחו"ל ועומדת לעזוב את הארץ כדי לנסות את כוחה בארה"ב (היה לה חוזה הופעות בסן פרנסיסקו). הלהקה נשארה בארץ. שמועה שלישית סיפרה שמשינה יוצרת אלבום קונספט כפול, מין אופרת רוק שמתעדת את דרכה של להקה פיקטיבית המתבססת על משינה, פחי שואו והמופע של שיא הרגש.

רגיעה והצלחה

ביולי 1993 יצא אלבומה השביעי של הלהקה, שיא הרגש, ובו תומצת האלבום הכפול לאלבום בודד, ללא קונספט שמחבר את השירים אך עם הרבה שירים יפים. האלבום, הראשון של הלהקה בחברת "הד ארצי", עזב את הנויז לטובת נשמה ובלוז ותשומת לב לכל מיני טיפוסים שסבבו את חברי הלהקה במציאות ובדמיון.

ברכה כתב והלחין את רוב השירים, ביניהם "פחי שואו", "מה אני עושה למעני" ו"נובל", בנאי כתב והלחין את "גברת שרה השכנה" ו"נגעה בשמיים", וכל משינה עיבדה והפיקה. השיר "מה אני עושה למעני" בושל על ידי טוני ברון לשתי גרסאות טכנו שיצאו בתקליטון.

האלבום שיא הרגש זכה להצלחה רבה (והגיע במהירות ל"פלטינה") וכך גם "המופע של שיא הרגש" שבא אחריו, מופע של הופעות ענק שנפתח ב"פסטיבל הבלוז" בחיפה ועבר ב"ליל אהבה בצמח" ובפסטיבל ערד. בין שאר הופעות הפרומו לאלבום הייתה ללהקה הופעה בלתי נשכחת בתוכניתו של דן שילון בערוץ 2, בליווי התזמורת הפילהרמונית.

הסוף, והאיחוד המחודש במאה ה-21

בראשית ינואר 1995 יצא אלבומה השמיני של הלהקה,להתראות נעורים, שלום אהבה, תקליט של שירי פרידה מהנעורים, וכפי שהתברר בהמשך השנה, גם ממשינה.

בנאי כתב והלחין את כל השירים, ביניהם "להתראות נעורים שלום אהבה", "את לא כמו כולם", "מילים ושוב מילים", "תחזור תחזור"' "עכשיו את בוכה" (עם הזמרת האמריקנית מרלה גלן) ו"היה לי חלום". כל חברי משינה עיבדו והפיקו, חודורוב הקליט, ובין השאר התארח בהקלטות יוסי בנאי בקטע קריאה. האלבום יצא בשיתוף "האוזן השלישית" גם בגרסת "סי-דיסק" ובה תוספת של קטעים ויזואליים.

ב1995 הוציאה חברת "אן-אם-סי" את האוסף השני ובו 15 להיטים נוספים של הלהקה. במאי 1995 הודיעה הלהקה על הפסקת פעילותה ועל יציאה לסיבוב של ארבע הופעות פרידה ב"היכל התרבות", קיסריה, צמח ופסטיבל ערד. בשתי הופעות התארחה יהודית רביץ, שהייתה האמנית היחידה שהקליטה לפני כן גרסת כיסוי לשיר של משינה ("ברחובות שלנו"). הם שרו יחד את "ברחובות שלנו" וגם את "מה איתי" של אריק איינשטיין ושלום חנוך.

סיבוב הפרידה של משינה הסתיים בטרגדיה: בפסטיבל ערד, בין החימום של טיפקס ומה שהיה אמור להיות ההופעה האחרונה של משינה, התרחש האסון שבו נמחצו למוות שלושה צופים: איטן פלד, חן יצחק ונעמה אלקריב. את אלבומה האחרון, מכונת הזמן – משינה בהופעה 1995, הקדישה הלהקה לזכרם של שלושת הצעירים שנהרגו בערד.

האלבום הכפול כלל 34 ממיטב להיטי הלהקה בכל הזמנים, והיה בין אלבומי ההופעה החיה היותר מוצלחים שהופקו בארץ. כדי לנסות ולסיים בכל זאת את סיבוב הפרידה, או לפחות לאפשר למעריצים להיפרד, הופיעה משינה עוד פעם אחת ואחרונה באוקטובר 1995 בפארק הירקון בתל אביב. בתוכנית פרידה משינה בגלי צה"ל בחרו המאזינים ב"אנה"כשיר האהוב ביותר של הלהקה. אחרי פירוק משינה החל בנאי להקליט כסולן, וברכה הפיק לאחרים והצטרף לצמד עם רמי פורטיס. בהקלטות והופעות הצמד השתתף גם בנסון ובוצעו בהן גם שירי משינה. בנסון, דיין וחודורוב המשיכו לנגן בהפקות שונות.

חברי הלהקה שמרו על קשר טוב, ומדי פעם התאחדו בכל מיני הרכבים, למשל, בנאי אירח בהופעות את ברכה והקליט אלבום סולו שלישי בהשתתפות דיין. ב-2003 הכריזה הלהקה כי היא מתאחדת לסיבוב הופעות. לכבוד האיחוד הקליטה הלהקה שירים חדשים, ביניהם "משהו קטן וטוב", שכתבו יובל בנאי ושלומי ברכה, שהפך עד מהרה ללהיט. את סיבוב ההופעות השיקה הלהקה ב-24 ביולי בקיסריה, במופע עמוס אפקטים, וידאו ארט וזיקוקים, אל מול קהל משולהב.

הסיבוב המצליח, שכלל גיחות לאכזיב ולים המלח בט"ו באב, המשיך עד לחורף, והלהקה הוציאה סינגל נוסף, בשם "ואולי עכשיו". עם סגירתו לחורף של אמפי קיסריה, העתיקה משינה את מקומה להיכל התרבות בתל אביב. בהמשך קיימה מספר הופעות גם בארצות הברית. אחרי הסיבוב המצליח הוציאה הלהקה אלבום ודי.וי.די בהופעה חיה. תוך חודשים ספורים הגיע האלבום למעמד זהב כשנמכר בלמעלה מ-20 אלף עותקים.

באפריל 2005 הוציאה הלהקה את "התשובה", סינגל ראשון מן האלבום רומנטיקה עתידנית, שכלל 11 שירים שכתבו ברכה ובנאי, ושיר שכתב איגי דיין.